אחדות

הבעיה עם אחדות היא שזה לכאורה נושא מובן מאיו וכולם מסכימים לו. מצד שני כולם גם יודעים שהוא לא קורה ולא מתגשם במציאות. לכן העסיקו בו עלול מאד ליפול לקלישאתיות. האתגר הוא להראות שיש תוכן מושגי אמתי וגם דרכים ממשעיות ליישום של הרעיון הזה.

ראשית, הגדרה. אחדות היא לא רק סיסמה אלא מושג בעל תוכן והשלכות. בין כל שניים – דברים, אנשים, חברות, ישנם צדדים משותפים וצדדים שונים. שאלת היחס בין השניים היא במידה רב שאלת היחס בין הצדדים המשותפים לצדדים השונים. זו יכולה להיגיע מאחדות גמורה ועד ביטול הדדי.

במילים אחרות, אחדות משמעותה שאנחנו חלק מאותה קבוצה. רק לאחר שקיימת רמה מינימלית של אחדות, קיממת קבוצה שאפשר לעסוק בשאלת ההתנהלות שלה. אך לא בכל עניין אנחנו חלק מאותה קבוצה, לכן ישנן רמות שונות של אחדות סביב עניינים שונים, לא בכל עניין האחדות נכונה או נדרשת. חשוב לא להפריז בעניין האחדות כדי לא להפוך אותו לבלתי רלוונטי.

כאשר היחס הוא יחס של אחדות אין פירושו שקיימת זהות גמורה, אלא שמשקלם של הצדדים המשותפים גובר על משקלם של הצדדים השונים. לדוגמא, אפשר לחשוב על ההבדל בין מלחמה לבין תחרות ספורט. בשניהם שתי קבוצות שכל אחת מנסה לנצח את השנייה. ההבדל הוא שבמלחמה כל האמצעים כשרים, ואילו בספורט, השמירה על מערכת הכללים גוברת על השאיפה לניצחון. לכן ספורט הוא ביטוי של אחדות יותר מאשר מלחמה.

אם נמשיך את מגמת הספורט, לעתים קורה שחלק מהמתחרים מדגישים כל כך את השאיפה שלהם לנצח עד כדי עבירה על החוקים או פגיעה במתחרים האחרים. במצב כזה הם כבר לא רואים את מה שקל יותר לזכור כמסתכלים מן הצד – ניצחון כזה הינו חסר ערך לחלוטין, מפני שכל ערכו של הניצחון בתחרות הספורט הוא רק כאשר התחרות מתקיימת על פי הכללים. ישנה משמעות להישג הייחודי רק במסגרת האחדות הכללית.

כך גם בתחומים אחרים של החיים, כמו קבלת החלטות בכל מסגרת, משפחה, כיתה, בית ספר או מדינה, ישנם שרוצים כל כך לקדם את עמדתם עד שהם עושים זאת על חשבון פגיעה בערכים המשותפים של המסגרת. כאן המקום להיאבק על ערך האחדות ועל שמירתו. אחדות איננה רק סיסמאות, אלא פירושה לדבר, להתנהג ולפעול באופן שמדגיש את הצדדים המשותפים על פני השונים. זו קודם כל החלטה פנימית, להתמקד במשותף ובחיובי, ורק בתוך ההקשר הזה לדון על ההבדלים והחסרונות. מבחינה חברתית, זו בין השאר הצבה של קווים אדומים כמו הימנעות מאלימות ועלבונות, הכרה במניעים החיוביים של כל השותפים לתהליך וניסיון לחתור לפיתרון שיהיה המתאים ביותר לכולם.

תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, כי כל המחלוקות רק מדגישות את הבסיס המשותף. מחלוקות רבות נפתחות באמירה "כולי עלמא לא פליגי". אין פירוש הדבר שאין חשיבות לדעות השונות ולשאלה איזו החלטה מתקבלת. אבל האחדות שמה אותנו בפרופורציות. זה לא מובן מאליו, ולא אחת חברות אנושיות התפרקו מפני שלא השכילו לשמור על האחדות שלהן. גם תולדות עמנו מספקים מספר דוגמאות לכך.